רבי אלימלך וייסבלום מליז'ענסק, נולד בשנת ה'תע"ז (1717), בכפר קטן סמוך לעיר טיקטין שפולין, לאביו רבי אליעזר ליפמאן ולאמו מירל. משחר נעוריו חשק רבי אלימלך בלימוד התורה הק', יחד עם אחיו רבי זושא מאניפולי ישב ועמל בתורה ומלאו את כריסם בתנ"ך הלכה תלמוד ופוסקים, לאחר מכן פנו ללמוד תורת הנסתר
אודותיו של רבי אלימלך מליז'נסק
רבי אלימלך וייסבלום מליז'נסק, נולד בשנת ה'תע"ז (1717), בכפר קטן סמוך לעיר טיקטין שפולין, לאביו רבי אליעזר ליפמאן ולאמו מירל.
ילדותו של רבי אלימלך
משחר נעוריו חשק רבי אלימלך מליז'נסק בלימוד התורה הק', יחד עם אחיו רבי זושא מאניפולי ישב ועמל בתורה ומלאו את כריסם בתנ"ך הלכה תלמוד ופוסקים, לאחר מכן פנו ללמוד תורת הנסתר היא ה'קבלה' בקדושה וטהרה, משגדל הילד שלחוהו הוריו לעיר טיקטין הסמוכה למקום מגוריהם כדי ללמוד שם בישיבה.
רבי אלימלך נשא לאשה את בתו של רבי אהרן רוקח 'שפרינצא' .
תקופת הגלות
לאחר שעזב רבנו- רבי אלימלך מליז'נסק את הישיבה חבר שוב לאחיו רבי זושא, שני האחים הידועים בתואר "האחים הקדושים" קבלו על עצמם גלות והסתגפות, שמונה שנים היו רבנו ואחיו רבי זושא בגלות, בכל אותם שנים עברו סבל ועינויים בל יתוארו, מעולם לא ישנו שני לילות ברצף באותו עיר ולא לקחו עימם אוכל ושתיה לדרכם.
כשהיו רבנו ואחיו רבי זושא מגיעים לעיר מסויימת היו פונים הם לאכסניה ושוכבים לישון על הרצפה מאחורי התנור, בחצות הלילה היו קמים שני האחים ובוכים על צער השכינה, על בית המקדש שחרב, על אחיהם היהודים השרויים בגלות.
החסידות
רבי זושא מאניפולי נסע לביקור אצל דודו שגר בעיירה מעזריטש ושם פגש את רבי דב בער המגיד ממעזריטש והתקרב לחסידות מאז החל רבי זושא לעבוד את השם יתברך בהתבטלות ובהסתר, כמה שעות מהיום היה רבי זושא מבלה ביערות ומתבודד בינו לבינו קונו.
אחיו הצדיק לא הבין מה קרה לאחיו שבעבר לא זז משולחן הלימודים ולפתע ביום בהיר החל לסובב ביערות, לקח רבנו את אחיו הצעיר רבי זושא לשיחה ושאלו, זושא, למה חדלת מללמוד? למה הנך מסובב בטל ביערות?
לאחר דין ודברים הבין רבנו כי אחיו רבי זושא נשאר כשהיה, קדוש וטהור ולאחר שראה כי רבי זושא כולו בוער באהבת השם שאלו לאחיו ממי ראה דרך זו בעבודת השם, השיב רבי זושא כי לאחרונה התקרב למגיד הגדול ממעזריטש, מיני אז החלו שניהם יחדיו לנסוע אל המגיד אשר קרבם באהבה יתרה ורבנו היה לאחד מהאריות שבחבורת תלמידי המגיד.
ממשיך דרכו
שנים ארוכות חי רבי אלימלך מליז'נסק חיי סבל אותם קבל באהבה, שנים ארוכות בהם סירב לגלות את זהותו, אך מאותו רגע שהגיע שעתו להתגלות בעולם החל רבנו להדריך רבים לעבודת ה' בדרך החסידות, אלפי איש קבלוהו עליהם כרב ומנהיג ביניהם גדולי עולם, רבנו דלה והשקה להם מתורת החסידות כפי שקבל מרבו המגיד ממעזריטש, אך עיקר הדגש היה על אמונה טהורה ותמימה, אמונה בהשם יתברך וערכה של אמונת צדיקים אשר תפקידם העיקרי לחבר את לבבות העם לאביהם שבשמים.
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש שהיה ממשיך דרכו של הבעל שם טוב הק', הסכימו החסידים למנות את רבנו כיורשו של המגיד וממשיך דרכו, ואכן רבנו מילא תפקיד זה בנאמנות יתרה.
לאחר זמן מה קבע רבנו את מושבו בליז'נסק שבפולין, המונים מבני ישראל נהרו למקום שבתו - ליזענסק, ובימי כהונתו גדלה החסידות והתפשטה לכל איזור פולין כולו.
פטירתו:
בכ"א אדר שנת תקמ"ז (1787) נפטר רבי אלימלך מליז'נסק והוא בן שבעים שנה
רבנו נקבר בעיר רבנותו ליז'ענסק, קברו הפך למקום עלייה להמונים ובפרט בכ"א אדר יום פטירתו אז מגיעים אלפי יהודים מכל רחבי העולם לבקש ולהתפלל על קברו.
קטע קצר מתוך תפילת רבי אלימלך שחיבר רבנו כהכנה לתפילת שחרית:
אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך… אמן כן יהי רצון.
